אז החלטתי להתחיל דווקא בנושא הכי גדול בעצם שקורה בחיינו,במשך כול חיינו -האהבה !
אהבה מבחינתי זה דבר מאוד משמעותי בחיים שלי,זה דבר שיכול לשמח מאוד ובאותה מידה גם לעצב,ולאכזב,ולייאש,ולרגש,ולהעביר את כול הרגשות שיש לנו לאותו בן אדם. יש משפט נכון שאומר שחבל שאי אפשר לחבר בין הראש אל הלב, כי בתכל'ס אם הם היו מחוברים היה לנו הרבה יותר קל לבחור מה לעשות בכול מיני מצבים.
הרבה פעמים אני יודעת בראש שהדבר שאני רוצה לעשות הוא לא הכי כדאי לי אבל הלב שלי לפעמים בכלל לא רוצה לנסות להקשיב למה שהראש לי אומר לו ויש רגעים שמצב כזה גורם לי לעשות טעויות.
אבל בכול זאת אני חושבת שכול דבר שקורה לי הוא קורה לטובה ובזה אני מאמינה וזה עוזר לי להעביר את הדברים הלאה - ברוב המצבים.
אבל עכשיו, לא מזמן קרה לי מקרה עם בן אדם שחשבתי שהוא הבן אדם הכי קרוב אלי,ובאמת מתחשב בי אבל הבנתי שהוא ההפך מזה . הכרנו בתחילת שנה בבצפר,הוא התחיל את השנה האחרונה שלו בתיכון ואני התחלתי את השנה הראשונה שלי בתיכון. ועברו הרבה חודשים טובים שבהם התכתבנו באינטרנט יותר ממה שדיברנו בבצפר. בכול פעם שראיתי אותו בבצפר התמלא בי הרגשה של ביטחון,שמחה, רגש עצום שפשוט לא רציתי שזה יפסק. עד הרגע שבו קרה בינו שיחה ששינתה את השיגרה,ופיתאום הכול נראה אחרת ממה שנדמה.
הבן אדם עליו אני מספרת עכשיו,למרות שהו נמשע כמו מישהו שאני אוהבת, הוא דווקא בן אדם שהייתי רוצה שהקשר בינינו ימשיך להיות רק כידידים ולא מעבר לזה, כול מה שאני מרגישה כלפיו בעצם זה נובע מזה שהוא בן אדם שחשוב לי . בשיחה ששינתה את הכול היא הייתה מבוססת על מילים שיצאו החוצה במובן לא נכון, מרוב שהמצב היה בנוי על רגש חזק של כעס אחד על השני יצאו מילים לא במקום , אני זאת שדווקא התחילה את השיחה ובאשמות על דברים שלא נכונים,זאת אומרת , כעסתי עליו באמת , אבל על דברים שלא קשורים למה שהאשמתי אותו במה שנפלט לי מהפה. מרוב שכעסתי עליו לא היה ממש אכפת לי איזה מילים לומר לו , היה חשוב לי לפגוע בו במקומות שאני יודעת שפוגעים בו כי ממש התעצבנתי עליו. בכול פעם שלחצתי אנטר בשביל לשלוח את המילים האלו הרגשתי שזה לא נכון לעשות ולומר את זה כך והתחרטתי על כול מילה ומילה, רציתי להחזיר את הזמן אחורה. אבל הרצון הזה ברח ממני כשגיליתי שהוא אמר לי שהוא מזמן רוצה להתרחק ממני . אז כבר רציתי להבין אותו ולראות אם המילים האלו התכוונו לצאת או נפלטו כמו המילים שלי בלי רצון כלל . וכשראיתי שהוא בטוח בכול מילה שלו , השיחה נהייתה לי יותר ויותר קשה. כהיא הסתיימה ירדתי למטה ,החוצה מביתי, בשעה מאוחרת בלילה עם גשם ששוטף את הרחובות ורציתי שישטוף יחד איתם גם את הדמעות שלי , הגברתי את המוזיקה שבפלאפון על הכי חזק והתחלתי לבכות ולרעוד גם מקור וגם מעצבים. הרגשתי רגשות אשמה עצומים. התחלתי לשאול את עצמי
למה התחלתי את השיחה הזאת בכלל?
מי הוא בכלל? איך הוא השתנה בין לילה אחד?
למה הוא לא רוצה לדבר איתי יותר?
מה עשיתי ? איך בכלל המילים האלו עברו בראשי?
איך הוא יכל לפגוע בי ככה?
כשחזרתי הביתה אמא שלי התחילה לחקור אותי ושאלה מה קרה ..בהתחלה לא רציתי לענות וניסיתי לצחוק ולהעביר את זה ולהמשיך הלאה , אבל מאמא אף פעם אי אפשר להתחמק . כי רק היא באמת מכירה אותי ויודעת לראות את הרגש שמסתתר מאחורי החיוך . ורק למחרת סיפרתי לה על הכול.
ביום שלמחרת, הרגשתי כול כך ,שוב,רגשות אשמה שהדבר הנכון לעשות היה להתנצל .
כתבתי לו, שאני מצטערת , ולא התכוונתי לומר את כול זה, כי באמת התעצבנתי על דברים אחרים ,גם עליו, אבל לא אלו ספציפית. אבל הוא היה בדעה אחת - לא לנסות להבין אותי אלה רק לפגוע שוב ושוב . וכשהוא הצליח לפגוע בי , גם אני התחלתי שוב לפגוע בו כי ראיתי שהוא ממש השתנה , הוא כבר לא הבן אדם שמנסה להבין אותי , אלה הוא בן אדם שמנסה לפגוע ולכער את התמונה עוד יותר במקום לנסות לתקן אותה.
אני חושבת שהוא לא רצה לסלוח כי זה היה עדיין טרי כול השיחה והעצבים עדיין הסתובבו אצלו וגם אצלי.
למרות שאני מרגישה, שצריך ברגעים מסוימים בחיים לעזוב ולא לנסות לתקן הכול ולהעביר הלאה, אני פשוט לא מסוגלת ,כי אני חייבת שאנשים בעולם הזה יבינו אותי כמו שצריך ולא יחשבו עלי דברים לא נכונים לגבי.
אני לא מוכנה להיות בעולם הענק הזה בתחושה שאפילו בן אדם אחד חושב משהו רע עלי .ועוד בגלל דברים שבאמת לא התכוונתי לומר לו אותם.
במשך החצי שנה שעברה עד השיחה , הוא, היה האדם האחרון שהייתי חושבת שאותם המילים שאמרתי הם יהיו מכוונים אליו , דווקא אליו, האדם שכשהרגשתי צורך לדבר אפילו סתם על דברים לא חשובים , הוא היה שם, ועכשיו אני כן מרגישה שהוא די חסר לי .
אבל כמה שהוא הצליח לפגוע בי באותה מידה אני ממש רוצה שהוא יסלח לי , כי אני פשוט לא רוצה לאבד את כול מה שהיה לפני השיחה. אם הוא רק יכול באיזשהו שלב להבין אותי כמו שבאמת מההתחלה הוא היה צריך להבין אותי אני בטוחה שהמצב רוח שלי השתפר ברגע . כי מאז , בכול פעם שאני מגיעה לבצפר אני ממש מרגישה אבודה , ובודדה, למרות לא יוצא לנו לדבר גם לפני , אבל השהות שלו באותו מקום שלי ממלאת אותי הרגשה טובה . ולאבד דבר כזה זה לא פשוט בכלל . לפחות לא חשבתי שזה יהיה כול כך קשה לשכוח אותו . אבל כול הקטע הוא שאני לא רוצה לשכוח אותו ......לא רוצה..... מה שיש לי להגיד עכשיו זה משפט אחד - i miss you :/
אז החלטתי להתחיל דווקא בנושא הכי גדול בעצם שקורה בחיינו,במשך כול חיינו -האהבה !
אהבה מבחינתי זה דבר מאוד משמעותי בחיים שלי,זה דבר שיכול לשמח מאוד ובאותה מידה גם לעצב,ולאכזב,ולייאש,ולרגש,ולהעביר את כול הרגשות שיש לנו לאותו בן אדם. יש משפט נכון שאומר שחבל שאי אפשר לחבר בין הראש אל הלב, כי בתכל'ס אם הם היו מחוברים היה לנו הרבה יותר קל לבחור מה לעשות בכול מיני מצבים.
הרבה פעמים אני יודעת בראש שהדבר שאני רוצה לעשות הוא לא הכי כדאי לי אבל הלב שלי לפעמים בכלל לא רוצה לנסות להקשיב למה שהראש לי אומר לו ויש רגעים שמצב כזה גורם לי לעשות טעויות.
אבל בכול זאת אני חושבת שכול דבר שקורה לי הוא קורה לטובה ובזה אני מאמינה וזה עוזר לי להעביר את הדברים הלאה - ברוב המצבים.
אבל עכשיו, לא מזמן קרה לי מקרה עם בן אדם שחשבתי שהוא הבן אדם הכי קרוב אלי,ובאמת מתחשב בי אבל הבנתי שהוא ההפך מזה . הכרנו בתחילת שנה בבצפר,הוא התחיל את השנה האחרונה שלו בתיכון ואני התחלתי את השנה הראשונה שלי בתיכון. ועברו הרבה חודשים טובים שבהם התכתבנו באינטרנט יותר ממה שדיברנו בבצפר. בכול פעם שראיתי אותו בבצפר התמלא בי הרגשה של ביטחון,שמחה, רגש עצום שפשוט לא רציתי שזה יפסק. עד הרגע שבו קרה בינו שיחה ששינתה את השיגרה,ופיתאום הכול נראה אחרת ממה שנדמה.
הבן אדם עליו אני מספרת עכשיו,למרות שהו נמשע כמו מישהו שאני אוהבת, הוא דווקא בן אדם שהייתי רוצה שהקשר בינינו ימשיך להיות רק כידידים ולא מעבר לזה, כול מה שאני מרגישה כלפיו בעצם זה נובע מזה שהוא בן אדם שחשוב לי . בשיחה ששינתה את הכול היא הייתה מבוססת על מילים שיצאו החוצה במובן לא נכון, מרוב שהמצב היה בנוי על רגש חזק של כעס אחד על השני יצאו מילים לא במקום , אני זאת שדווקא התחילה את השיחה ובאשמות על דברים שלא נכונים,זאת אומרת , כעסתי עליו באמת , אבל על דברים שלא קשורים למה שהאשמתי אותו במה שנפלט לי מהפה. מרוב שכעסתי עליו לא היה ממש אכפת לי איזה מילים לומר לו , היה חשוב לי לפגוע בו במקומות שאני יודעת שפוגעים בו כי ממש התעצבנתי עליו. בכול פעם שלחצתי אנטר בשביל לשלוח את המילים האלו הרגשתי שזה לא נכון לעשות ולומר את זה כך והתחרטתי על כול מילה ומילה, רציתי להחזיר את הזמן אחורה. אבל הרצון הזה ברח ממני כשגיליתי שהוא אמר לי שהוא מזמן רוצה להתרחק ממני . אז כבר רציתי להבין אותו ולראות אם המילים האלו התכוונו לצאת או נפלטו כמו המילים שלי בלי רצון כלל . וכשראיתי שהוא בטוח בכול מילה שלו , השיחה נהייתה לי יותר ויותר קשה. כהיא הסתיימה ירדתי למטה ,החוצה מביתי, בשעה מאוחרת בלילה עם גשם ששוטף את הרחובות ורציתי שישטוף יחד איתם גם את הדמעות שלי , הגברתי את המוזיקה שבפלאפון על הכי חזק והתחלתי לבכות ולרעוד גם מקור וגם מעצבים. הרגשתי רגשות אשמה עצומים. התחלתי לשאול את עצמי
למה התחלתי את השיחה הזאת בכלל?
מי הוא בכלל? איך הוא השתנה בין לילה אחד?
למה הוא לא רוצה לדבר איתי יותר?
מה עשיתי ? איך בכלל המילים האלו עברו בראשי?
איך הוא יכל לפגוע בי ככה?
כשחזרתי הביתה אמא שלי התחילה לחקור אותי ושאלה מה קרה ..בהתחלה לא רציתי לענות וניסיתי לצחוק ולהעביר את זה ולהמשיך הלאה , אבל מאמא אף פעם אי אפשר להתחמק . כי רק היא באמת מכירה אותי ויודעת לראות את הרגש שמסתתר מאחורי החיוך . ורק למחרת סיפרתי לה על הכול.
ביום שלמחרת, הרגשתי כול כך ,שוב,רגשות אשמה שהדבר הנכון לעשות היה להתנצל .
כתבתי לו, שאני מצטערת , ולא התכוונתי לומר את כול זה, כי באמת התעצבנתי על דברים אחרים ,גם עליו, אבל לא אלו ספציפית. אבל הוא היה בדעה אחת - לא לנסות להבין אותי אלה רק לפגוע שוב ושוב . וכשהוא הצליח לפגוע בי , גם אני התחלתי שוב לפגוע בו כי ראיתי שהוא ממש השתנה , הוא כבר לא הבן אדם שמנסה להבין אותי , אלה הוא בן אדם שמנסה לפגוע ולכער את התמונה עוד יותר במקום לנסות לתקן אותה.
אני חושבת שהוא לא רצה לסלוח כי זה היה עדיין טרי כול השיחה והעצבים עדיין הסתובבו אצלו וגם אצלי.
למרות שאני מרגישה, שצריך ברגעים מסוימים בחיים לעזוב ולא לנסות לתקן הכול ולהעביר הלאה, אני פשוט לא מסוגלת ,כי אני חייבת שאנשים בעולם הזה יבינו אותי כמו שצריך ולא יחשבו עלי דברים לא נכונים לגבי.
אני לא מוכנה להיות בעולם הענק הזה בתחושה שאפילו בן אדם אחד חושב משהו רע עלי .ועוד בגלל דברים שבאמת לא התכוונתי לומר לו אותם.
במשך החצי שנה שעברה עד השיחה , הוא, היה האדם האחרון שהייתי חושבת שאותם המילים שאמרתי הם יהיו מכוונים אליו , דווקא אליו, האדם שכשהרגשתי צורך לדבר אפילו סתם על דברים לא חשובים , הוא היה שם, ועכשיו אני כן מרגישה שהוא די חסר לי .
אבל כמה שהוא הצליח לפגוע בי באותה מידה אני ממש רוצה שהוא יסלח לי , כי אני פשוט לא רוצה לאבד את כול מה שהיה לפני השיחה. אם הוא רק יכול באיזשהו שלב להבין אותי כמו שבאמת מההתחלה הוא היה צריך להבין אותי אני בטוחה שהמצב רוח שלי השתפר ברגע . כי מאז , בכול פעם שאני מגיעה לבצפר אני ממש מרגישה אבודה , ובודדה, למרות לא יוצא לנו לדבר גם לפני , אבל השהות שלו באותו מקום שלי ממלאת אותי הרגשה טובה . ולאבד דבר כזה זה לא פשוט בכלל . לפחות לא חשבתי שזה יהיה כול כך קשה לשכוח אותו . אבל כול הקטע הוא שאני לא רוצה לשכוח אותו ......לא רוצה..... מה שיש לי להגיד עכשיו זה משפט אחד - i miss you :/