בטח אתם יודעים שלהתחבר לאנשים זה קצת קשה ועוד יותר קשה זה
למצוא את אותם האנשים שאתה יכול ורוצה להתחבר איתם,
אבל יש דבר אחד שמפתיע אותי שקורה די הרבה זמן אצלי ,
משהו שמפריע לי להיות חופשיה מחברה,
עכשיו בבצפר נמצאים אנשים שאני לא אקרא להם חברי נפש,
אבל כן אנשים שאשמח להיות איתם ידידה,
אבל למה כול כך קשה לי להיות עצמי ?
ברגע שאני מגיעה לבצפר אני נהיית בן אדם אחר,
בן אדם סגור הרבה יותר, ביישן, לא מביע מחשבות,
או כול מיני דיבורים אפילו בסיסיים, בן אדם שהוא ההפך למה שאני באמת.
אני מרגישה שבחברה אני לא אני,
אני מרגישה שאני ילדה אחת שלא יודעת איך להתמודד אם כול מיני
דברים שמתנהלים במהלך היום ,
וההפך מהחברה- הבית......
בבית אני הכי עצמי שיש , אני מתנהגת כמו שאני,
אני מביעה החוצה אפילו כול שטות שאני חושבת עליה,
אבל למה זה לא יכול להיות גם ככה בבצפר . אני רוצה לרגיש חופשיה.
כי המשא הזה בלשחק מישהי שהיא לא אני זה כבר מקשה עליי .
זה גורם לי לעשות טעויות מלחץ, וכולמיני .
כשאני מספרת את זה למשפחה שלי או לאנשים שהם לא מהבצפר
הם תמיד אומרים לי " תשתחררי, תהיי מי שאת,אל תשימי על אף אחד, ..... וכו'"
אבל אני יודעת שאלו המילים שהם חושבים שיחזק אותי , ואולי קצת.
אבל זה ממש לא כול כך פשוט ... אני מנסה כבר מכיתה ג' להשתחרר ועכשיו אני כבר בתיכון..
אני לא ממהרת לשום מקום , ואני נותנת לעצמי לעשות הכול בקצב שלי להתקדם יותר,
ובאמת הצלחתי להשתפר משנה לשנה, אבל תמיד איפשהו אני חוזרת להיות אותה ילדה ביישנית.
וזה לפעמים גורם לי להיות עצבנית וסנובית וכזאתת שמתייחסת לאנשים הכי קרובים אליה בהתנהגות אחרת,
בגלל שבבצפר אני כמעט כול היום שקטה , יוצא שלפעמים אני פורצת את עצמי ומראה מה שבאמת אני רוצה להראות
אבל זה מתבטא אחרת , כי כול חושבים שאני משתנה, וזה בדיוק ההפך , כי להיות מי שאני בבצפר זה ההפך ממני.
ושכולם אומרים לי "את ביישנית" אז אני אומרת להם "אני לא" אבל אני לא יכולה להתכחש לזה - כי כול הקטע הוא שאני באמת ביישנתי בחברה
ואני לא יודעת למה.. זה כול כך מעצבן ומתיש אותי בכול פעם לנסות ולהשתחרר ולא לשחק כול יום מחדש משהו שהוא לא אמיתי.
אבל ברגע שאני מגיעה לשם,לבצפר, כול המחשבות נעלמות לי, כול הדיבורים שמחוץ לבצפר אני חופרת לכולם עליהם , נעלמים ברגע ...למה?
אני אפילו לא יודעת את הסיבה
מילא אם הייתי יודעת אותה ..הייתי שואלת איך להיפטר ממנה
אבל אני לא יודעת מהי בכלל ....................... פעם זה היה בגלל שאני מאוד פחדתי מהתגובות של אחרים על מה שאני יגיד
והיום אני רואה שזה לא רק זה .
ואז ברגע שאני נכנסת אל הבית או אפילו רק יורדת מההסעה הכול חוזר למציאות, אני שרה, מדברת, וחייה את החיים כמו שהם
ולא מסתירה את עצמי מאף אחד .
אני עדיין מנסה להבין מה מונע ממני מלהיות עצמי גם בתוך החברה .
:/
בטח אתם יודעים שלהתחבר לאנשים זה קצת קשה ועוד יותר קשה זה
למצוא את אותם האנשים שאתה יכול ורוצה להתחבר איתם,
אבל יש דבר אחד שמפתיע אותי שקורה די הרבה זמן אצלי ,
משהו שמפריע לי להיות חופשיה מחברה,
עכשיו בבצפר נמצאים אנשים שאני לא אקרא להם חברי נפש,
אבל כן אנשים שאשמח להיות איתם ידידה,
אבל למה כול כך קשה לי להיות עצמי ?
ברגע שאני מגיעה לבצפר אני נהיית בן אדם אחר,
בן אדם סגור הרבה יותר, ביישן, לא מביע מחשבות,
או כול מיני דיבורים אפילו בסיסיים, בן אדם שהוא ההפך למה שאני באמת.
אני מרגישה שבחברה אני לא אני,
אני מרגישה שאני ילדה אחת שלא יודעת איך להתמודד אם כול מיני
דברים שמתנהלים במהלך היום ,
וההפך מהחברה- הבית......
בבית אני הכי עצמי שיש , אני מתנהגת כמו שאני,
אני מביעה החוצה אפילו כול שטות שאני חושבת עליה,
אבל למה זה לא יכול להיות גם ככה בבצפר . אני רוצה לרגיש חופשיה.
כי המשא הזה בלשחק מישהי שהיא לא אני זה כבר מקשה עליי .
זה גורם לי לעשות טעויות מלחץ, וכולמיני .
כשאני מספרת את זה למשפחה שלי או לאנשים שהם לא מהבצפר
הם תמיד אומרים לי " תשתחררי, תהיי מי שאת,אל תשימי על אף אחד, ..... וכו'"
אבל אני יודעת שאלו המילים שהם חושבים שיחזק אותי , ואולי קצת.
אבל זה ממש לא כול כך פשוט ... אני מנסה כבר מכיתה ג' להשתחרר ועכשיו אני כבר בתיכון..
אני לא ממהרת לשום מקום , ואני נותנת לעצמי לעשות הכול בקצב שלי להתקדם יותר,
ובאמת הצלחתי להשתפר משנה לשנה, אבל תמיד איפשהו אני חוזרת להיות אותה ילדה ביישנית.
וזה לפעמים גורם לי להיות עצבנית וסנובית וכזאתת שמתייחסת לאנשים הכי קרובים אליה בהתנהגות אחרת,
בגלל שבבצפר אני כמעט כול היום שקטה , יוצא שלפעמים אני פורצת את עצמי ומראה מה שבאמת אני רוצה להראות
אבל זה מתבטא אחרת , כי כול חושבים שאני משתנה, וזה בדיוק ההפך , כי להיות מי שאני בבצפר זה ההפך ממני.
ושכולם אומרים לי "את ביישנית" אז אני אומרת להם "אני לא" אבל אני לא יכולה להתכחש לזה - כי כול הקטע הוא שאני באמת ביישנתי בחברה
ואני לא יודעת למה.. זה כול כך מעצבן ומתיש אותי בכול פעם לנסות ולהשתחרר ולא לשחק כול יום מחדש משהו שהוא לא אמיתי.
אבל ברגע שאני מגיעה לשם,לבצפר, כול המחשבות נעלמות לי, כול הדיבורים שמחוץ לבצפר אני חופרת לכולם עליהם , נעלמים ברגע ...למה?
אני אפילו לא יודעת את הסיבה
מילא אם הייתי יודעת אותה ..הייתי שואלת איך להיפטר ממנה
אבל אני לא יודעת מהי בכלל ....................... פעם זה היה בגלל שאני מאוד פחדתי מהתגובות של אחרים על מה שאני יגיד
והיום אני רואה שזה לא רק זה .
ואז ברגע שאני נכנסת אל הבית או אפילו רק יורדת מההסעה הכול חוזר למציאות, אני שרה, מדברת, וחייה את החיים כמו שהם
ולא מסתירה את עצמי מאף אחד .
אני עדיין מנסה להבין מה מונע ממני מלהיות עצמי גם בתוך החברה .
:/